שיחות על יוגה · שיחה עם נעמה הנגבי

נעמה הנגבי - האמת על טנטרה ומיניות (וכל מה שלא סיפרו לכם)

בשיחה עם נעמה הנגבי אני פוגשת מישהי שהיוגה נמצאת בחייה מגיל שלוש. היא מספרת על הדרך שלה, מהילדות לצד אמא יוגית ועד למסע של חמש שנים בקהילת יוגה בתאילנד.

דיברנו על ריטריטים ארוכים ועל טנטרה מסורתית, וניסינו לעשות סדר בקשר בינה לבין מיניות. עניין אותי לשמוע איך נעמה מבינה את הדרך הזאת, ואיך היא משלבת בה תרגול, עבודה עם אנרגיה וחיים בעולם.

על נעמה הנגבי

נעמה הנגבי היא מורה ליוגה טנטרה ומייסדת טנטרה מארגה, העוסקת בטנטרה מסורתית כדרך רוחנית. היא פגשה יוגה בגיל שלוש, חיה חמש שנים בקהילת יוגה בתאילנד ולמדה במסורות רוחניות נוספות.

על מה מדברים בפרק

  • יוגה בילדות לצד אמא יוגית
  • הקריאה לצאת למסע רוחני ולעזוב זוגיות אהובה
  • חמש שנים של לימוד ותרגול בקהילת יוגה בתאילנד
  • ריטריטים ארוכים ותרגול בשתיקה
  • טנטרה מסורתית והדימוי שלה כמיניות
  • ההבדלים בין יוגה ליוגה טנטרה
  • מורה, גורו והעברת ידע רוחני

מה עלה בשיחה

יוגה מגיל שלוש

נעמה סיפרה לי שאמא שלה תרגלָה יוגה ומדיטציה עוד לפני שנולדה, וכשהייתה בת שלוש הן כבר תרגלו יחד. היו להן ספרים נפרדים, אחד למבוגרים ואחד לילדים, והיא זוכרת עד היום תנוחות ומשחקים שעשו יחד.

בתיכון היא חזרה לתרגל באופן עצמאי והלכה למורה ביישוב שבו גדלה. לצד היוגה, היא קראה ספרים על רוחניות ואנרגיה, וסיפרה שהרוח והחומר תמיד הרגישו לה מחוברים.

הקריאה לצאת למסע

נעמה תיארה רגע שבו ידעה שהיא צריכה לצאת ללמוד יוגה. היא הייתה בזוגיות שאהבה, וגם בן הזוג הרגיש קריאה לצאת למסע רוחני, אבל כל אחד מהם בחר לנסוע למקום אחר. היא נפרדה ממנו ויצאה לדרך, בלי לדעת בדיוק מה מחכה לה.

היא נסעה להודו בעקבות בית ספר ליוגה, וגילתה שהוא עבר לתאילנד. אחרי חצי שנה של לימוד היא הצטרפה אליו, וחיה חמש שנים בקהילה בקופנגן, שם למדה, שירתה את הקהילה ובהמשך גם לימדה.

לימוד, תרגול ושתיקה

נעמה סיפרה שבקהילה בתאילנד התרגול היומי כלל שעות של אסנות, נשימה, מדיטציה ותרגולים נוספים. היא עבדה בבית הספר בתמורה ללימודים, ובהמשך גם השתתפה בניהולו.

אחרי שעזבה את הקהילה, המשיכה ללמוד אצל מורים ומסורות שונות. היא השתתפה בעשרות ריטריטים, בהם ריטריטים של עשרה ימים ושל שבעה עשר ימים בשתיקה, ותיארה את השתיקה כהזדמנות לפגוש את עצמנו לעומק.

מהי טנטרה מסורתית

ביקשתי מנעמה לעשות סדר במשמעות של טנטרה. היא הסבירה שטנטרה היא דרך רוחנית, ושבמערב נוצר קשר חזק בינה לבין מיניות, אף שהמיניות היא רק חלק קטן מהתרגולים במסורות מסוימות.

נעמה הדגישה שהמסורת שבה היא עוסקת אינה מתמקדת במיניות לשם עונג, אלא בעבודה עם אנרגיה ובהתפתחות רוחנית. היא גם הבחינה בין טנטרה מסורתית לבין מה שמוכר במערב כניאו-טנטרה.

יוגה טנטרה והמורה

נעמה הסבירה שיוגה טנטרה דומה במראה לתרגול האטה יוגה, אבל המיקוד הוא בצ'אקרות ובערוצי האנרגיה. שוהים בתנוחות לאורך זמן, בהדרגה ובהתאמה ליכולת, ומשלבים ריכוז ומדיטציה.

דיברנו גם על הקשר עם המורה ועל החשש שמעוררת לפעמים המילה גורו. נעמה תיארה מורה שנותן כלים ותמיכה, והדגישה שהקשר נעשה בעייתי כשהמורה כופה רצון או מנצל את כוחו.

כמה משפטים מהפרק

"אני מונעת על ידי הקריאה הפנימית, ואני מאוד יודעת שהגיע הזמן ללכת למקום אחר."

- נעמה הנגבי, על הקשבה לאינטואיציה ולדרך שלה

"יש לנו אפשרות לפגוש את עצמנו במקומות הכי עמוקים שלנו, ולעשות קפיצות דרך מטורפות בזמן."

- נעמה הנגבי, על התועלת שבריטריט שתיקה

"טנטרה היא דרך רוחנית, היא זרם רוחני שנולד בהודו, אבל האמת היא שיש טנטרה בעוד הרבה מאוד מסורות."

- נעמה הנגבי, על המשמעות של טנטרה מסורתית

"גורו הופך להיות בעייתי כשהוא אומר לנו מה לעשות כנגד רצוננו, וזה משהו שפוגע בנו."

- נעמה הנגבי, על הגבולות ביחסי מורה ותלמיד

עוד שיחות עם מורות ומורים ליוגה מחכות בעמוד הפודקאסט.

תמלול הפרק

לקריאת התמלול המלא

התמלול נוצר אוטומטית ונערך לקריאה, וייתכנו בו אי-דיוקים.

אלינה: שיחות על יוגה, הפודקאסט של אלינה גרינשפון יעקב - יוגה שקטה לראש עמוס.

אלינה: שלום לכולם וברוכים וברוכות הבאים לשיחות על יוגה. אני שמחה מאוד לכל המאזינים והמאזינות החוזרים, וגם למי שמגיעים אלינו בפעם הראשונה. אני אלינה גרינשפון יעקב, מורה בכירה להאטה ראג'ה יוגה ומייסדת יוגאלינה, בית הספר ליוגה שקטה. הפודקאסט "שיחות על יוגה" חזר לאוויר בגרסה מחודשת. כאן אני מארחת מורות ומורים ליוגה לשיחה על החיים עצמם דרך העיניים של היוגה, ובין לבין עולים גם פרקי סולו, שבהם אני משתפת אתכם מהסיפור האישי שלי.

אלינה: והיום אנחנו בשיחה מרתקת עם נעמה הנגבי, מורה ליוגה טנטרה ומייסדת טנטרה מרגה - טנטרה מסורתית כדרך רוחנית. נעמה הנגבי היא מקרה די נדיר. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם הכירו יוגה כבר בגיל שלוש, אבל כבת לאימא יוגית, זה בדיוק הסיפור שלה. בפרק הזה נשמע על הדרך המיוחדת שנעמה סללה לעצמה, איך היא בחרה לעזוב זוגיות אוהבת אחרי הצבא כדי לצאת למסע של חמש שנים באוניברסיטה של יוגה בתאילנד. מה זה דורש? לשבת בריטריטים ארוכים, כולל שתיקה של שבעה עשר ימים רצופים? ואנחנו גם ננסה לעשות סדר: מהי בעצם יוגה טנטרה, ומה הקשר - ואולי חשוב יותר, אי הקשר - בין טנטרה לבין מיניות? זה סיפור על אישה שהולכת בדרך שלה, עם המון כלים שאספה בנדודים בעולם, ואני בטוחה שתקבלו ממנה השראה. בואו נתחיל.

אלינה: שלום לנעמה הנגבי, מורה ליוגה טנטרה, מייסדת טנטרה מרגה ביוגה ורסיטי. מה שלומך היום?

נעמה: מצוין, איזה כיף להיות כאן ביחד.

אלינה: איזה כיף שאת איתנו, אני ממש שמחה שהצטרפת אלינו. אני עוקבת אחרייך כבר הרבה שנים, ותענוג לארח אותך בפינה שלנו, "שיחות על יוגה". אם אתם צופים בנו או מאזינים לנו, אתם בוודאי נמצאים בעמוד שלי, "יוגה כדרך חיים עם יוגאלינה". אז תודה שהצטרפתם אלינו היום. נעמה הנגבי, שמעתי שאת התחלת לתרגל יוגה בגיל שלוש. איך זה נראה כשמתחילים לתרגל יוגה בגיל שלוש, ואיך הגעת לשם בכלל?

נעמה: כן, אז קודם כול אני רק רוצה להגיד שאני גם עוקבת אחרייך לאחרונה, וממש כיף לראות את מה שאת עושה ואת כל האנרגיה הטובה שאת מרעיפה. אז רוצה גם לפרגן בחזרה.

אלינה: תודה רבה.

נעמה: אז כן, גיל שלוש. אני בעצם נולדתי לאימא שהיה לה גורו עוד לפני שנולדתי. היא הסתובבה איתו בעולם והייתה מתרגלת מדיטציה ויוגה, ובעצם היינו יושבות אחת ליד השנייה ומתרגלות. לה היה ספר של יוגה לגדולים ולי היה ספר של יוגה לילדים, וממש היינו עושות ביחד את תרגול היוגה שלנו. מהגיל הזה כבר התחלתי לעשות את התרגולים האלה. היא גם הייתה עושה איתי כל מיני דברים שקשורים לאנרגיות ולהילינג, ובונה לי קירות אנרגיה. היא שאלה אותי איפה הקיר, הייתי מוצאת אותו והיינו משחקות. משחקים כאלה, משחקי יוגה.

אלינה: משחקי יוגה ואנרגיה, כן.

נעמה: אז בעצם אפשר להגיד שינקתי את הרוחניות מגיל צעיר. אבא שלי היקר פחות מתעניין ברוחניות, אבל הוא אדם מאוד רוחני, בלי הכותרת מסביב. בעיקר אימא.

אלינה: איך נראה תרגול יוגה של ילדה בת שלוש? את זוכרת את זה?

נעמה: בטח.

אלינה: זוכרת?

נעמה: והספר עדיין קיים אצלנו בבית. הוא עבר בירושה לאחיינית שלי, שגם מאוד אוהבת יוגה. אני חושבת שזה קצת כמו יוגה שאנחנו מכירים היום לילדים: "בואו נעשה הר ונשב בלוטוס עם ידיים למעלה". אני זוכרת גם גשר ובלון שמתנפח, ואני ממש זוכרת את הציורים ואת התרגילים עד היום. זה היה משהו שהיה לי מאוד משמעותי בתור ילדה, אחד הזיכרונות החזקים שלי.

אלינה: והמשכת? כשקצת גדלת, עברת את גיל שלוש, נהיית ילדה קצת יותר עצמאית - המשכת לתרגל יוגה?

נעמה: אז בהתחלה עם אימא שלי היינו מתרגלות קצת. נכנסתי לזה באופן עצמאי כשהייתי נערה בתיכון, בסביבות גיל ארבע עשרה, אני חושבת, חמש עשרה ומעלה. גם לקחתי את הספר לגדולים של אימא שלי והייתי עושה איתו את התרגול לגדולים. עד היום, בהכשרת המורים שלי, יש תרגילים שאני מכניסה מתוך הספר הזה. יש תרגיל אחד ספציפי שאני זוכרת היטב ואוהבת. ואז גם התחלתי ללכת למורה ליוגה שהייתה ביישוב שגדלתי בו. תוך כדי זה שתרגלתי את היוגה הפיזית, כמו שהכרתי אותה אז, גם הייתי קוראת המון. הייתי מאוד מתעניינת בעולם האנרגיות, ולאימא שלי הייתה ספרייה מלאה בספרים על איך לקרוא כף יד ואיך לראות הילות, תקשורים, קריון, ילדי אינדיגו וצ'אקרות. קראתי את כל הספרים שלה. אני חושבת שבכיתה ד' ידעתי לקרוא בכף היד. אפילו הפסקתי לעשות את זה אחרי שפעם אחת שמו אותי לשמור על ילדי כיתה ב', כשאני הייתי בכיתה ד'. קראתי להם בכף היד, המורה לא אהבה את זה והלשינו עליי אצל המנהלת, ואז הפסקתי.

אלינה: אמא, לא יכולת לשים את זה?

נעמה: כמובן, ציד מכשפות של ילדה בכיתה ד'.

אלינה: ממש. אז זה בעצם לא רק יוגה. אני מבינה שזה גם יותר מעולמות המסתורין שאבת מבית.

נעמה: נכון. האמת שהרבה מהתלמידים שלי אומרים לי: "נעמה, אי אפשר לקרוא לך מורה ליוגה. את לא מורה ליוגה. את מורה רוחנית, את מדריכה, את לוקחת אנשים בדרך של החיים, בדרך הרוחנית". אז כן, אמנם יוגה הייתה ועדיין כלי מרכזי מאוד בחיים שלי, אבל האמת היא שכמות הידע והתרגולים שלמדתי היא מאוד גדולה. הלכתי גם בדרך של הבודהיזם, גם טרוואדה, גם בודהיזם טיבטי, דזוגצ'ן. התעניינתי גם בעולמות של המיסטיקה הנוצרית והסופית וביהדות. באמת שילבתי המון המון דרכים. למדתי מאסטר רייקי, אפילו לימדתי פעם אחת קורס של רייקי, טיפלתי באנשים בהילינג. זה משהו שהמון שנים, מאז שאני קטנה, מלווה אותי - העולם הזה של הרוח.

אלינה: את מדברת עם עצים, עם אבנים. איזה יחס קיבלת מהילדים והנערים מסביבך כשהיית ילדה רוחנית בעולם שהוא מאוד פיזי?

נעמה: אני חושבת שבתור ילדה פחות הוצאתי החוצה את המקום הרוחני הזה. הייתי מאוד טבעית, הייתי ילדה שובבה, היפראקטיבית ובלגניסטית. היו שמחים להעיף אותי מבית הספר אם היה אפשר. מבחוץ הייתי יותר ילדה רגילה, והעולם הפנימי שלי... אני יודעת שהרבה פעמים אנשים שמאוד מחוברים לעולם הרוח מרגישים פחות מחוברים לעולם הזה, וזה לא משהו שאני חוויתי. אצלי תמיד יש חיבור מאוד הרמוני בין הרוח לחומר. העולמות מאוד משתלבים אצלי ביחד. זה כנראה שיעור נשמה שסיימתי כבר, אז יותר קל לי בו. לכן גם לא נתקלתי בבעיה עם ילדים בבית הספר. המקום הראשון שבו הייתה בעיה היה בצבא. מאוד רצו שאני אהיה מ"כית בטירונות נשים, וניסיתי להסביר להם שאני לא אוהבת לצעוק על אנשים, שזה פחות העניין שלי. הסברתי להם שאני מחבקת קקטוסים ומדברת איתם, אז שלחו אותי לקב"ן. שלחו אותי לקב"ן כי הם רצו לשחרר אותי מהצבא.

אלינה: וואו.

נעמה: אז באתי אליו והוא אמר לי: "את יודעת, לי זה בסדר. מה הסיפור? מה את רוצה?" אמרתי לו: "תקשיב, אני בסך הכול רוצה להיות מ"כית. זה בסדר, אני יכולה להיות בצבא, אני רק לא רוצה לצעוק על אנשים". אז נשארתי בצבא ועשיתי את תפקידי, אבל במקום שבו יותר אפשר היה להמשיך לעשות את התרגול הרוחני שלי ולא לצעוק.

אלינה: זה טיפה יותר מכיל.

נעמה: כן.

אלינה: בעיניי זו הדרך הכי נכונה לעשות את זה. אנחנו רואים את זה הרבה בעולם הרוחני - קצת רוצים להתנתק. כל מה שקרקעי, כל מה שפיזי, נראה לנו אפילו מלוכלך, נכון? לפעמים מדברים על רוחניות, כסף הוא כאילו דבר מלוכלך, הגוף נהיה דבר מלוכלך. אבל אנחנו לא יכולים לחוות את המציאות הזאת אם לא היה לנו את הגוף הזה. אנחנו מתקיימים בתווך בין האדמה לבין השמיים.

נעמה: כן, ובגוף הזה הוא בעצם כלי הרכב שלנו.

אלינה: ממש. אז כשאנחנו יותר בהרמוניה עם כלי הרכב הזה, נוכל לחצות את החיים האלה בצורה יותר בריאה, טובה והרמונית. והיית אומרת את זה לקב"ן שלך? את זה הוא היה אוהב לשמוע.

נעמה: יש לי עצה.

נעמה: אבל אני חושבת שאז עוד לא הבנתי את הדברים האלה. הייתי ממש בתחילת הדרך שלי, ועוד לא היו לי הכלים שיש לי היום.

אלינה: ותגידי לי, עכשיו אמרת שלמדת עולמות ידע מאוד נרחבים. חצי מהמילים שאמרת שם לא הבנתי או לא מכירה. את כל זה עשית פה בארץ, בישראל?

נעמה: לא. בעצם, את רוב חיי הבוגרים חייתי בחו"ל. אני חושבת שחזרתי לארץ ב-2018 באופן סופי. לאחרונה אפילו ראיתי בדרכון שזה היה ב-2017. אבל מגיל 22 עד גיל 37 או 38, אני חושבת, חייתי בחו"ל. הסתובבתי בעולם, וגם אם חזרתי לארץ, אלה היו גיחות קצרות. הכי הרבה זמן שהייתי בארץ היה פעם אחת, שלוש שנים בתל אביב. הייתה לי איזושהי משימה לעשות שם, בין 2013 ל-2016. חוץ מזה הייתי בחו"ל כל השנים האלה.

את רוב הזמן חייתי חמש שנים בתאילנד, בקופנגן, בקהילה של יוגה. שם קיבלתי את החניכות הראשונות שלי, ואת החניכה בדרך של היוגה באופן מלא. זה היה הנתח הגדול של הזמן.

אלינה: למה עזבת את הארץ?

נעמה: הייתה לי פשוט קריאה רוחנית וידיעה שאני צריכה ללכת ללמוד יוגה. אני זוכרת את עצמי בדירה הראשונה שגרתי בה לבד, אחרי הצבא. עמדתי שם ושטפתי כלים בכיור, ופתאום הרגשתי מין הארה כזאת בתוכי, סוג של פתיחה מטורפת של הלב. מכירה את זה לפעמים? שפתאום את מבינה משהו ואת כזה רוטטת? מוכר לך?

אלינה: מוכר לי.

נעמה: אז פתאום הרגשתי את הטלטלה הזאת, ובתוכי ידעתי: אני נוסעת להודו ללמוד יוגה. ידעתי גם שזה לא סתם ללכת לאיזה קורס קצר או לריטריט חד-פעמי או לחופשה. ידעתי שאני הולכת לאוניברסיטה של יוגה. לא ידעתי איפה יש, לא ידעתי מה קיים, פשוט ידעתי שאני נוסעת להודו.

כבר בגיל 14 או 15 כל הזמן שאלו אותי מתי חזרתי מהודו, למרות שבכלל לא נסעתי. דיברו על זה, חשבו על זה. הייתי ילדה היפית כזאת, בתקופה שקראו לזה פריקית, פשוט נראיתי כמו מישהי שחזרה מהודו והתנהגתי כך. הייתי מאוד בוגרת לגילי, אז כל הזמן שאלו אותי מתי חזרתי מהודו. כשהדבר הזה הגיע, ידעתי שזה יקרה. פתאום כזה: וואו, כן, אני נוסעת. זה היה ב-2001.

אלינה: אז את מקבלת את הקריאה, עולה על המטוס, ולאן את נוסעת? אמרת שלא ידעת איפה יש.

נעמה: בואי, אני אספר את זה קצת יותר juicy. זה אפילו יותר מזה, ולא כולם מכירים את הסיפור. כשקיבלתי את הקריאה לנסוע להודו הייתי בזוגיות. הייתי בזוגיות שנה עם גבר שמאוד מאוד אהבתי, והיה לנו חיבור מצוין. בעצם, שנינו הרגשנו קריאה לצאת למסע רוחני. באותה תקופה ניסים אמון היה המורה הרוחני המפורסם ביותר בישראל. הוא עדיין אחד המובילים בישראל. פשוט הרמנו לו טלפון והתייעצנו איתו לאן לנסוע בעולם כדי לעשות את המסע שלנו, והוא שלח כל אחד מאיתנו למקום אחר, והקשבנו לו.

כשאני טסתי, נפרדנו. ידענו שאנחנו נוסעים, כל אחד למסע שלו. לא באמת נפרדנו, לא אמרנו: אוקיי, עכשיו אנחנו כבר לא זוג. אבל כל אחד יצא למסע שלו, והקשר הזה הפך לקשר שבו נפגשים פעם בשנה, פעם בשנתיים. במשך עשר שנים היינו חברים מאוד טובים. בעצם עזבתי את הזוגיות הכל כך מיוחדת הזאת. שנינו למדנו אמנויות לחימה והיינו במסע רוחני גם ביחד, ופשוט הלכתי בדרכי. זה לא היה רק לעזוב את ישראל, זה היה גם לעזוב בן זוג שמאוד אהבתי ולהיכנס למסע שאני לא מכירה.

אלינה: לא פשוט.

נעמה: לא, לא פשוט. אבל באותו מקום גם לא היו לי מחשבות שניות על זה. שנינו פשוט ידענו שזה מה שאנחנו עושים, והקריאה הרוחנית שבתוכנו הייתה כל כך חזקה שלא הייתה שום שאלה. הייתה פשוט הבנה. אף אחד לא אמר לשני: למה אתה לא בא איתי? הוא בכלל נסע למייסור ולקוריאה, לאן שניסים אמון היה. אני נסעתי להודו ליוגה.

עליתי על המטוס, וכשעליתי במדרגות - את עוד ראית את שדה התעופה כשהיו בו מדרגות עולות?

אלינה: בטח.

נעמה: אוקיי. בן הזוג נמצא למטה ואני מנפנפת לו עד שהוא נעלם, וככה יצאתי להודו.

אלינה: וואו. פעם ידעו לעשות דברים בצורה דרמטית.

נעמה: ממש.

אלינה: אני מדמיינת את זה כמו סצנה מסרט רומנטי.

נעמה: ממש. תקשיבי, עד שהוא נעלם התחלתי לבכות. זה היה כזה טוב.

אלינה: מה, באמת?

נעמה: אוקיי. טוב, אני נוסעת.

אלינה: אוקיי. אני הולכת.

נעמה: בעצם, כשנסעתי להודו נסעתי לבית ספר שאחר כך גרתי בו בתאילנד. מישהי בארץ סיפרה לי על זה, ופשוט החלטתי: לשם אני נוסעת. זה באמת נשמע כמו אוניברסיטה. היא אמרה שזה קורס שגם לומדים בו וגם מתרגלים, וזה מה שהחלטתי שאני עושה.

הגעתי להודו וסיפרו לי שבית הספר נסגר.

אלינה: מה את אומרת?

נעמה: וואו. בית הספר עבר לתאילנד. אז מצאתי את התלמידים של המורה הזאת, למדתי איתה חצי שנה, ואז עברתי לתאילנד והמשכתי שם חמש שנים. בעצם גרתי שם חמש שנים. עשיתי שירות של קארמה יוגה, סווה, במשך כל השנים האלה למורה שלי ולבית הספר, ובסופו של דבר, לדעתי, גם לניהול בית הספר. ניהלתי את בית הספר עם עוד איזה בחור ישראלי. כמובן, ישראלים תמיד מנהלים את כל המקומות האלה. בסופו של דבר ניהלנו את בית הספר, ושם התחלתי ללמד.

אני מהדור שהמורה שולף את התלמיד ללמד, כן? פשוט למדתי כמה שנים עם המורה, והוא אמר: אוקיי, עכשיו את הולכת ללמד. התחלתי ללמד בבית הספר תחת ההשגחה שלו. לימדתי שם גם הכשרות מורים, וזה היה בית ספר של יוגה טנטרה. כשהגעתי לבית הספר הזה לא ידעתי מה זה אומר. לקח לי הרבה שנים להבין מה זה אומר. אבל זה היה בית ספר של יוגה טנטרה, וזה היה ממש אחד הדברים המיוחדים שעשיתי בחיים שלי.

לגור חמש שנים על אי... אגב, לא אהבתי את קופנגן. זה לא היה בשבילי מקום כזה טוב, אבל חייתי חמש שנים בתוך קהילה רוחנית, שמתרגלים בה כל בוקר חמש שעות, ואז הולכים ועושים קארמה יוגה בבית הספר, קצת חברים, קצת אוכל, ואז בערב שוב יושבים ללמוד ולתרגל. המינימום שלנו היה חמש שעות תרגול ביום.

אלינה: תרגול פיזי?

נעמה: האטה יוגה, ממש אסנות.

אלינה: סליחה, כן.

נעמה: לא רק האטה יוגה, זה עוד: אסנות, פראניאמה, מדיטציה, מה שאנחנו קוראים לו קונדליני מודרות, מודרות מתקדמות של קונדליני.

אלינה: במשך חמש שנים?

נעמה: חמש שנים, כן.

אלינה: וואו.

נעמה: ובין לבין הייתי צריכה כל פעם לטוס לאיזה שלושה-ארבעה חודשים כדי לעשות כסף, אז הייתי בכל מיני מדינות.

אלינה: וואו, לא קיבלת תשלום על העבודה שעשית שם? היית צריכה ללכת לעבוד, להרוויח כסף ולחזור?

נעמה: כן. בעצם, בעזרת העבודה שעשיתי בבית הספר קיבלתי את הלימודים שלי בחינם. וכשניהלתי את בית הספר קיבלתי גם מגורים ואופנוע, וכל זה בחינם, וגם קצת תשלום. אבל רוב השנים, כשלא ניהלתי, עבדתי תמורת הלימודים שלי. גם היום יש אנשים שאני מאפשרת להם ללמוד איתי ככה.

אלינה: וואו. והלימודים התנהלו באנגלית?

נעמה: באנגלית.

אלינה: אני חושבת שהיית צריכה ללמוד עוד איזו שפה.

נעמה: לא, לא, זה היה באנגלית. אבל כשהתחלתי, האנגלית שלי לא הייתה טובה. הייתי שומעת את ההרצאה, כותבת לי מילים שאני לא מבינה, ואחר כך הולכת למילון. הייתה תקופה שהייתי מסתובבת עם ספרים בתיק, והיה לי מילון. הייתי מסתכלת במילון. ככה למדתי אנגלית, דרך הקורס של היוגה. לכן עד היום לפעמים יש לי מילים מצחיקות, כי למדתי ככה. אבל היום האנגלית שלי מאוד מאוד טובה.

אלינה: אז זו הייתה ההתחלה של הדרך בעצם.

נעמה: חתיכת התחלה.

אלינה: חתיכת התחלה.

נעמה: הייתה תקופת התחלה, ואני יכולה להגיד שאני בהודיה עצומה על הזכות לחיות בקהילה כזאת, וגם על זה שלא נשארתי תקועה שם. כי מאוד מאוד קל להישאר ולחיות לנצח במקום כזה. אבל שוב, אני מגיעה מתוך הטנטרה, ובתוך הטנטרה המסורתית אנחנו מדברים, ובתוך היוגה טנטרה אנחנו מאוד רוצים חיבור לאדמה ולתוך העולם הזה, ולתת חזרה לעולם, מפני שגם אנחנו קיבלנו. כמות ההשראה שקיבלנו שם מהמורה שלנו היא עצומה.

נעמה: והיום, כשאני מלמדת קורסי עומק והכשרות מורים בארץ, אני רואה כמה חסרה המסגרת העוטפת הזאת של מרכז כזה. זו אחת המזימות שלי - להקים כזה. אני עובדת על זה פה בישראל.

אלינה: זה חלום שאני שותפה אליו גם, בנפרד לגמרי. מאוד חסרות לנו קהילות שאפשר לבוא אליהן ולאורך זמן לעבור לימוד וריפוי, ולקבל קצת מרחק מהמציאות הקדחתנית שאנחנו חיים בה. מדהים אותי לשמוע על עוד ועוד מיזמים כאלה שצצים גם במדינה הקטנה והלחוצה שלנו.

נעמה: נכון, בתקווה שיום אחד יהיו לנו כאן הרבה כאלה.

אלינה: אמן. שכל אחד מאיתנו שחולם את זה יצליח להגשים, ושבאמת לכולם תהיה פינה שהם יכולים להגיע אליה, ליצור בה חיבור עם המורה או המורה של המקום, ולצמוח בתמיכה הזאת. באמת, אמן.

נעמה: בהחלט.

אלינה: אז לפני שתספרי לנו מה זה יוגה טנטרה, שאני בטוחה שהמאזינים והצופים שלנו כבר ממש רוצים להבין, כי זה אחד העולמות שפחות מכירים, מה גרם לך לעזוב אחרי חמש שנים את המרכז המדהים הזה, ולאן המשכת במסע שלך?

נעמה: הרגשתי בעצם שסיימתי את התפקיד שלי שם, וגם סיימתי את הלימודים. זו כמו אוניברסיטה כזאת, שלוקח בערך חמש שנים לסיים אותה. בזמני זה לקח בערך חמש שנים. אז בעצם סיימתי את הלימודים, וגם הרגשתי שלאורך השנים תמיד יש לי את הקריאה הפנימית. אני מונעת על ידי הקריאה הפנימית, ואני מאוד יודעת מתי הגיע הזמן ללכת למקום אחר.

כשהייתי בתל אביב, למשל, ידעתי שאני באה לפה לשלוש שנים, שיש לי משימה, ושאעזוב אחרי שלוש שנים. ואחרי שלוש שנים עזבתי, אבל לא בגלל שהגיע סוף שלוש השנים, אלא בגלל שבפנים הייתה קריאה להמשיך הלאה. זאת אומרת, אני מאוד מחוברת לאינטואיציה במקום הזה. אז הרגשתי שהגיע הזמן להתקדם.

התחלתי להכיר עוד מורים ועוד מסורות. צללתי לתוך האדוויטה ודנטה, בבית ספר מדהים שהתחיל בתאילנד, אחר כך עבר לרומניה ואחר כך למקסיקו, שנקרא פרמה הרידיה יוגה.

למדתי בתאילנד את מה שנקרא תרוואדה, בודהיזם תרוואדה. זה בעצם הבודהיזם שקיים במדינות כמו תאילנד, בורמה ולאוס. לכל המדינות האלה יש סוג מסוים של בודהיזם. הם עושים ריטריטים של ויפאסנה, לא בהכרח כמו גואנקה. בארץ בעיקר מכירים את גואנקה, אבל יש כל מיני סוגים.

עשיתי שם גם הרבה מאוד ריטריטים, גם בבודהיזם וגם בהאטה יוגה. אני חושבת שעשיתי עשרות ריטריטים של עשרה ימים ושל 17 יום, ממש ריטריטים עמוקים. בעיקר עשיתי מדיטציה של ויפאסנה. הריטריטים היו בשתיקה.

אלינה: וואו.

נעמה: תתארו לעצמכם איזה יופי זה לעשות ריטריט שתיקה במקום שהוא בטבע. מי מכם שלא ניסה את זה אף פעם, שלא יפחד. שתיקה זה דבר מדהים. אולי חלק מכם מרגישים: "מה, אני אשתוק עכשיו? אני לא מסוגלת לשתוק יום, יומיים, שעה. מה, אני אשתוק עכשיו 17 יום, עשרה ימים?" אתם לא מבינים איזה כיף זה.

יש לנו אפשרות לפגוש את עצמנו במקומות הכי עמוקים שלנו ולעשות קפיצות דרך מטורפות בזמן ריטריטים של שתיקה. את כל הדברים שלמדנו אנחנו יכולים לתרגל, ובאמת לנקות הרבה דברים מתוך התודעה שלנו.

עשיתי עשרות כאלה, גם בתאילנד, גם בהודו וגם ברומניה. אלה, נראה לי, הארצות העיקריות. בישראל הריצו אותי מהר.

כמו שאמרתי, למדתי גם בבודהיזם הטיבטי. כל דבר שאני אומרת, תרגלתי במשך שנתיים לפחות. זאת אומרת, זה לא היה ללכת למשהו לשבוע-שבועיים. היום אנחנו נמצאים בתקופה שאנשים עושים קורס של עשרה ימים ומתחילים ללמד את זה כאילו עשו את זה כל חייהם. לצערנו אנחנו נמצאים בתקופה כזאת, אבל כל דרך שהלכתי בה, הלכתי בה בערך שנתיים לפחות. וחלק מהדרכים האלה אני לא אעז אפילו ללמד, או שרק אביא מהן משהו.

הלכתי ממורה למורה לפי הקריאה, לדזוגצ'ן ולמסורות שונות בבודהיזם הטיבטי. בכל אחת מהן הייתי כמה שנים, והייתי הולכת אחרי המורים האלה בעולם. גרתי כמה חודשים בהודו, כמה חודשים ברומניה, ובאירופה הייתי הולכת לכל הריטריטים האלה. פשוט הייתי נוסעת אל המורים ולומדת איתם, נוסעת למרכזים רוחניים וגרה שם.

בסופו של דבר, המקום שהיה הכי משמעותי בשבילי, ושם נשארתי להרבה מאוד זמן, היה אצל הגורו ההודי שלי, שקוראים לו גורוג'י רג' קומאר סוואמי מהרג'.

אלינה: מהרג'? זה התואר שמוסיפים לו?

נעמה: הוא גורו טנטרי, וזו ממש טנטרה מסורתית.

אלינה: זה אותו מורה שלמדת איתו בבית הספר, באוניברסיטה, או מישהו אחר?

נעמה: לא. בבית הספר הראשון למדתי עם מי שנקרא סוואמי ויג'נננדה סרסווטי, וזה היה בית ספר של יוגה טנטרה, והוא לא הודי. המורה ההודי הוא ממש גורו הודי מסורתי. הוא באמת מהמורים האלה שאת קוראת עליהם בספרים ואומרת: "וואי, הלוואי שהייתי פוגשת את המורה הזה." כזה. הלוואי שהיה מישהו כזה כשאני הייתי צעירה. הרבה פעמים הייתי קוראת ספרים ואומרת לעצמי משפטים כאלה. אז הוא מורה מהאגדות, ממש.

למדנו אצלו באשראם שלו בגואה. יש לו מרכז מטורף, ממש, באיזה כפר באמצע שום מקום. אנחנו קוראים לזה "גן עדן טנטרי", עם כל הפסיליטיז. בטח למי שמקשיב עכשיו, "גן עדן טנטרי" נשמע כמו מקום של אורגיות, אז לא. אין מיניות בכלל בטנטרה המסורתית, תכף אני אספר על זה. אין חדרי סאדו-מאזו. באמת, לא, ממש לא.

אבל באמת, אצל גורו טנטרי מסורתי יש המון שעות של ישיבה עם מנטרה, פשוט לחזור על מנטרה שלוש שעות, שש שעות, תשע שעות ביום. טקסי אש בין שלוש לתשע שעות ביום. אני לא יודעת אם אתם מסוגלים להבין בכלל מה זה אומר. תארו לכם שאתם יושבים עכשיו שלוש שעות בלי לזוז, על הרצפה, ואסור להשתמש בכרית. יש לכם בד שאתם יושבים עליו, ואתם עושים מדיטציה כזאת שלוש שעות, או תשע שעות, עם הפסקה - שלוש, שלוש, שלוש.

אלינה: וואו. זה טנטרה, אגב, זה חלק מהטנטרה. אז בואי אולי נעשה פה איזושהי עצירת הסבר: מה זה טנטרה? בואי נפשט את זה בצורה שתהיה מאוד בהירה. ומה הקשר שלה למיניות, ולמה נהיה כזה טירוף של "טנטרה זה מיניות" בעולם?

נעמה: כן, שאלה מעולה, שאני מאוד אוהבת להסביר. אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה לעשות סדר בדבר הזה. וכמו ששמעתם, אתם יודעים את העבר שלי, אז אתם יודעים שלא יצאתי מקורס מורים לטנטרה, אלא באמת הלכתי את הדרך. עם גורוג'י אני משנת 2016, רק שתבינו את מספר השנים. אני מורה בדרך שלו וממשיכה את השושלת של הדרך הטנטרית של הגורו הזה.

צריך להבין שטנטרה ממש איבדה את המשמעות שלה במערב. רוב המערביים באמת חושבים שטנטרה זה מיניות. בהודו, אגב, הרבה הודים חושבים שטנטרה זה כישוף. זאת אומרת, הרבה חושבים שטנטרה היא כישוף. גם היום, במערב וגם בהודו, יש הרבה אנשים שמתייחסים לזה ככישוף.

טנטרה היא דרך רוחנית. אפשר להגיד שהיא זרם. כמו שיש את זרם הסאנקיה, כמו שיש את זרם התרוואדה בבודהיזם, או את הטנטרה הבודהיסטית, או את האדוויטה ודנטה, כך הטנטרה היא זרם. היא זרם רוחני שנולד בהודו, אבל האמת היא שיש טנטרה בעוד הרבה מאוד מסורות. יש את הטנטרה הטיבטית. המורה שלי מדבר על כך שיש טנטרה יהודית, מוסלמית ונוצרית, ויש טנטרה בהרבה מאוד דרכים.

טנטרה, משמעות המילה היא כלי להתרחבות התודעה, מארג, או כמו שהמורה שלי קורא לזה, מדע. מבחינת הטנטרה המסורתית, המילה טנטרה היא מדע, והמתרגל הטנטרי הוא מדען שמשתמש במדע מסוים.

אלינה: במדע נותנים לנו כל מיני פרמטרים שאנחנו עובדים איתם, שיוציאו איזושהי תוצאה, נכון?

נעמה: נכון. הטנטרה עובדת ככה. בעצם המתרגל הטנטרי משתמש בטכנולוגיות מסוימות בשביל לייצר אנרגיה מסוימת, בשביל לייצר רמת תודעה מסוימת. כשהוא משתמש בדיוק בכל הפרמטרים שניתנו לו על ידי המורה ועל ידי המסורת, הוא יכול לקבל את אותן תוצאות, ולכן זה מדע.

עכשיו, למה יש כל כך הרבה מסורות של טנטרה? כי בעצם מתרגלים טנטרים שונים...

נעמה: שיצרו מדע משלהם שהצליח והוכח גם על אחרים, ובעצם ייצרו עוד זרם בתוך הטנטרה. הטנטרה, כמו היוגה, היא דרך דינמית, היא לא משהו שקפא על שמריו. הרי אנחנו יודעים שגם ביוגה הדברים מתפתחים כל הזמן ונפתחות עוד מסורות, אז הטנטרה עצמה היא מדע.

בתוך המדע הזה יש מה שנקרא טנטרה יד ימין וטנטרה יד שמאל. התרגולים של טנטרה יד ימין ושל טנטרה יד שמאל זהים, ובטנטרה יד שמאל יש עוד כמה תרגולים. אני אגיד אותם עכשיו במהירות, רק כדי שנבין פחות או יותר. בשתיהן יש תרגול של מנטרות, יאנטרות, שבעצם הן מנדלות. מנטרה היא אנרגיה במילה, ויאנטרה היא אנרגיה בצורה. יש לנו את היוגה שאנחנו מכירים, ויש לנו את האיורוודה, שהיא ממש חלק מהטנטרה. בתוך האיורוודה, בטנטרה, אנחנו משתמשים בצמחים מסוימים ובחומרים מהטבע כדי לפתוח ערוצים אנרגטיים. אני לא מדברת על מדיסינות או על סמי הזיה, אלא על לקחת צמחים מסוימים, למרוח אותם על הגוף ולצייר איתם מנדלות שונות על הגוף, דבר שיוצר אנרגיה מסוימת.

יש את המנטרות, היאנטרות, יאגנה - טקסי אש, שאנחנו מכירים לפעמים בתור הוואן. יאגנה הם טקסי אש מאוד עוצמתיים, שיוצרים טיהור של התודעה. אלה בעצם התרגולים בשתי הדרכים. התרגולים החזקים ביותר, וגם היאמות והניאמות, הם חלק מאוד חשוב. מתרגל טנטרי שלא שומר על היאמות והניאמות באמת יכול להסתכן ולהפוך למכשף. מזה ההודים מפחדים, כי מתרגלים טנטריים באמת לומדים לשלוט באנרגיה, לעבוד עם אנרגיה ולנתב אנרגיה בגוף. הם לומדים לעבוד עם האנרגיה של היקום, ואז הם יכולים לזמן אנרגיה. יש מי שיקרא לזה כישוף, ויש מי שיקרא לזה חיבור ליקום.

לכן היאמות והניאמות כל כך חשובות. מה אני עושה עם הכוח הזה שיש לי עכשיו? אם אני יודעת לזמן אנרגיה ולהניע אנרגיה, האם אני משתמשת בזה לטובת העולם ולטובת כל היצורים הברואים, או בשביל הדברים הפרטיים שלי? אלה התרגולים בשני סוגי הטנטרה.

בטנטרה יד שמאל מתרגלים גם דבר שנקרא קריות, שאנחנו מכירים מהקונדליני יוגה של יוגי בהג'אן. בקונדליני יוגה של יוגי בהג'אן מתרגלים קריות, שהן שילוב של אסנות, נשימות ומנטרות. אלה תרגילים מאוד עוצמתיים שעוזרים לפתוח את הערוצים האנרגטיים.

דבר נוסף שיש בטנטרה יד שמאל הוא מה שנקרא חמשת ה-M: מאציה, ממסה, מודרה, מייטונה ומדיה. תיכף אגיד מה זה. מאציה - דגים, ממסה - בשר, מודרה - כאן מדברים על גרגירים או זרעים שמשתמשים בהם בטקסים, מדיה - אלכוהול, מייטונה - האיחוד המיני. הנה, הגענו לזה. מה זה מאציה? את בטח לא זוכרת מה אמרתי לפני שנייה, יש לי בלנק.

אלינה: דגים.

נעמה: מאציה, כמו במטסיאסנה, תנוחת הדג. דגים. זה לא שהמתרגל אוכל אותם, אלא משתמש בהם בתוך הטקסים, למשל בטקסי האש. מייטונה, האיחוד המיני, הוא אחד התרגולים של טנטרה יד שמאל. קולטת? מכל התרגולים שאמרתי, המיניות היא תרגיל אחד מכל הדברים המדהימים האלה.

גם כשמלמדים על מיניות בטנטרה, לא מלמדים אותה לשם שיפור העונג, כמו שמלמדים היום במערב. עובדים עם האנרגיה המינית כדרך לשלוט באנרגיות שבגוף שלנו וכדרך להגיע לאיחוד של התודעה.

המורה שלי, גורו ג'יראט שקומאר, אומר שכדי ללמוד טנטרה יד שמאל צריך למצוא גורו. הגורו מקבל בכל פעם רק זוג אחד. בני הזוג צריכים להיות בתולים לפני שהם מתחילים את התרגול, ולוקח כמה שנים עד שהם עוברים את כל התרגול של טנטרה יד ימין ומגיעים לאיחוד המיני. אז הפירוש הזה לגמרי מוצא מהקשרו, ואין לו שום קשר למשמעות המקורית, לפחות לפי מה שהמורה שלי אומר.

אני מכירה מורה שקוראים לה חנה טנטרה, היא מוכרת גם בישראל, והיא מגיעה ממסורת של טנטרה יד שמאל. אני לא מכירה לעומק את המסורת שלה. הם מתרגלים יוגה ומדיטציה, עושים את כל התרגילים הרוחניים וגם עובדים עם מיניות. אבל את המסורת הזאת אני לא מכירה, ואצלם אין את הדבר הזה של הגורו שאפשר להגיע אליו רק ככה. כלומר, יש עוד מסורות שאני לא מכירה, אבל אני הולכת במסורת של טנטרה יד ימין. אני עצמי לא הלכתי במסורת של טנטרה יד שמאל.

מה שאנחנו מכירים במערב היום - שימו לב - זה לא טנטרה מסורתית, זו ניאו-טנטרה. מלבד אנשים כמו חנה טנטרה, שבאמת מדברת על כך שהיא מגיעה משושלת - שוב, אני לא מכירה את השושלת - רוב מה שאנחנו מכירים פה במערב, ובטח ובטח בישראל, הוא ניאו-טנטרה. היום הכול התבלבל והתערבב, ויש גם דברים שהם של מין ומיניות ולא קשורים לטנטרה בכלל.

ניאו-טנטרה התחילה עם אושו, שאני מניחה שאת מכירה. הוא היה גאון, הוא היה טנטרי בעצמו, מאסטר טנטרי אמיתי של טנטרה מסורתית. הוא הגיש למערב את הדברים בצורה אחרת, אבל את הטנטרה המסורתית הוא לא לימד. הוא בעצם שינה את הדברים והגיש אותם אחרת, ושם התחילה הניאו-טנטרה. הוא לקח את הידע הזה והתחיל להוציא אותו למערב בצורה אחרת. אז כל מה שאנחנו מכירים היום הוא לא הטנטרה המסורתית.

אני מתמחה בתחום שנקרא יוגה טנטרה, שהוא אחד מהסעיפים האלה. זה התחום שאני מתמחה בו. התחום הזה נועד לטהר את הערוצים האנרגטיים, לפתוח את הנאדיז, את הערוצים האנרגטיים, לפתוח את הצ'אקרות ולאזן אותן, להעיר את האנרגיה בגוף, ללמוד לנתב אותה ולשלוט בה, כדי שנוכל בסופו של דבר לפעול בהרמוניה עם היקום, להצליח באמת לפעול ביחד עם הטבע, וכמובן, בסופו של דבר, להתעורר ולהיזכר במהות הנצחית הרוחנית שלנו. זאת המסורת של היוגה טנטרה.

אלינה: אז מה מבדיל יוגה טנטרה מיוגה?

נעמה: זו שאלה מצוינת. אחד הדברים שראיתי לאורך השנים והבנתי בתוך המסורות שלי הוא שההבדל הגדול של היוגה טנטרה הוא שהמיקוד הוא בצ'אקרות, בתוך התרגול ובערוצי האנרגיה.

כלומר, התרגול נראה כמו תרגול של ההאטה יוגה.

אלינה: גם מבחינת ההאטה יוגה, נכון?

נעמה: נכון. אצלנו שוהים בכל תנוחה כמה דקות, בין שלוש דקות לשמונה דקות. בבית הספר שלנו בתאילנד היו לפעמים שוהים חצי שעה באסנה, בגלל זה לפעמים היו לנו הרבה שעות. אז שוהים בכל תנוחה כמה דקות, ובמהלך התנוחה אנחנו ממקדים את התודעה שלנו בצ'אקרה ובזרימת האנרגיה שהתנוחה הספציפית מפעילה.

לצורך העניין, במסורת של יוגה טנטרה שאני מגיעה ממנה, כי אני יודעת שמסורות אחרות לפעמים מדברות אחרת, בהוג'נגאסנה, תנוחת הקוברה, יש אנרגיה קוסמית שנכנסת לצ'אקרת הלב, ואנחנו מפעילים את צ'אקרת הלב ומטהרים אותה. אז בתרגול של יוגה טנטרה נשב בתנוחה הזאת, נגיד, שלוש דקות, ולאורך התנוחה ננסה להישאר ללא תנועה בתוך האסנה, לשמור את הריכוז בצ'אקרת הלב ולשמור גם על נינוחות בגוף.

בעצם אנחנו בונים את המערכים של השיעור מבחינה אנרגטית, מעבר לבחינה הפיזית. האמת היא שהפיזיות פחות מעניינת אותנו, היא תוצר לוואי. אנשים שמתרגלים יוגה טנטרה, כמו הרבה יוגים אחרים, יהיו יותר צעירים, יותר חזקים ויותר גמישים, אבל יחד עם זאת, הריכוז והעניין שלנו הם באנרגיה.

יש שלבים בתוך היוגה טנטרה. השלב הראשון הוא ההכנה של המערכת האנרגטית, ובשלב השני מתחילים לעבוד עם הקונדליני. כשהמערכת האנרגטית פתוחה ומשוחררת יותר, מתחילים לעבוד עם טכניקות שמעירות את הקונדליני, ועל ידי כך מעירות בצורה עוצמתית יותר את כל המערכת, משנות את התודעה שלנו, ולאט לאט נכנסים לטכניקות שהן עוצמתיות ומעמיקות יותר. לצורך העניין, בארץ אני מלמדת את זה רק בשנה ב' של הכשרת מורים.

נעמה: אחרי שהם באמת הכינו את המערכת היטב.

אלינה: זה נשמע מאוד מעניין. נשמע באמת שונה, זה להבנתי השוני העיקרי שיש. כל מה שאת מספרת מאוד מעניין, ואני בינתיים יושבת וחושבת: חמש דקות לשהות בקוברה. אני מנסה לדמיין אם אני מסוגלת לעשות את זה.

נעמה: אז זה מאתגר אותך. תראי, אני לא יודעת מה הכי הרבה שעשית עד עכשיו, אבל תנסי אפילו כל יום להגדיל בחצי דקה.

אלינה: זה לא מעמיס על הגוף לשהות כל כך הרבה זמן בתוך אסאנות מורכבות?

נעמה: תראי, כשאנחנו לומדים להיות באסנה בצורה מדויקת ונכונה, אז אנחנו לא פוגעים בגוף. תנוחות שיכולות לפגוע בגוף לא נעשה לא נכון, אם נעשה אותן לאורך זמן, כן? כמובן שזה ייגע בגוף. לכן כל כך חשוב לעשות את התנוחות בהבנה של איך עושים אותן, כשאנחנו עושים אותן להרבה זמן.

כי ביוגה טנטרה, לדוגמה, אין לנו תנוחות מסובכות של לעמוד עכשיו על הידיים, להביא את הרגליים מאחורי הראש ולעשות קשר, ותוך כדי להרים תיק. אין לנו את הדברים האלה. התנוחות מאוד נוחות, תלוי למי. אבל ברגע שאנחנו עושים אותן נכון, אפשר לשהות בהן.

וגם המטרה היא בסופו של דבר לא לזוז בכלל בתנוחה, כי אז תחשבי, זה כאילו נכנסים למדיטציה עכשיו. בתוך המדיטציה הזאת, כשאת שומרת על ריכוז בצ'אקרה מסוימת, משהו שם נפתח.

אנחנו אומרים ביוגה טנטרה שככל שאני נשארת בתנוחה יותר זמן, ככה יש יותר אנרגיה שנכנסת לצ'אקרה ויותר טיהור שנוצר. אם אני נשארת בקוברה לשתי שניות, עשר נשימות, זה הזמן שייכנס בו אנרגיה ללב. אבל אם אני נשארת בזה עכשיו חמש דקות, עשר דקות, כמה אני מטהרת מתוך הלב שלי? כמה הלכלוך יכול לצאת לי שם? כי כשזורמת פנימה אנרגיה, זה כאילו צינור משותף שמנקה.

אז אם אנחנו עושים את זה נכון ובהדרגתיות, מעלים את זה בהדרגתיות, אז בהתחלה עושים דקה, ואחר כך שתיים, ואחר כך שלוש, שלוש וחצי, ארבע. לאט לאט מעלים את זה, ואם צריכים באיזה רגע לנוח, אז גם נחים.

אלינה: זה מאוד כיף שמצליחים לעשות את זה. נשמע מדהים.

נעמה: נשמע מדהים, איזה יופי.

אלינה: קדימה, לפתוח את זה, לכתוב לנעמה: לכו לתרגול. אני לא יודעת אם שמעת את האגדה הזאת, אבל באחד הכתבים, אני לא זוכרת כרגע באיזה, אני מתנצלת, רשום שאם עושים תנוחה למשך שלוש שעות וארבעים ושמונה דקות, אז יכולים להגיע להתעוררות רוחנית.

נעמה: זה נשמע כמו השפה של האטה יוגה פרדיפיקה. כשהוא אומר, אם תשימו את הלשון פנימה, תזכו לחיי נצח. כל מיני הבטחות מדליקות.

אלינה: נכון. נעמה, אני חייבת לשאול על הגורו שלך. אני מודה שלי באופן אישי המילה "גורו" עושה צמרמורת לא נעימה בכל הגוף. אצלכם במסורת של היוגה טנטרה יש הרבה עניין של גורו וללכת בעקבות הגורו. יש שם קצת עניין של סגידה. ספרי לי על זה קצת, מה קורה שם עם ענייני הגורו?

נעמה: בכיף. אני יודעת שאצל האדם המערבי, ובטח ובטח אצל אנשים שפחות מכירים את מסורות המזרח ומגיעים עם מיינד חזק, גורו נשמע דבר מאוד מפחיד. זה קורה גם בגלל שבהיסטוריה המערבית דאגו להוציא לזה שם לא טוב, ותמיד הראו איך גורואים בעצם מנצלים את התלמידים שלהם וכמה הם נוראים. ראינו כל כך הרבה בשנים האחרונות, כל כך הרבה מורים, לא רק גורואים, גם ביוגה, מורים רוחניים, שפתאום התגלה שהשתמשו בתלמידים. לא חסרים סיפורים כאלה.

ולכן אני אף פעם לא מתפלאת כשאנשים אומרים: "גורו? אוקיי, מה זה?" אז קודם כול, גורו זה מורה. משמעות המילה גורו היא מורה, וזה מי שמעביר מהחושך לאור. עכשיו, זה לא שאני צריכה מישהו שיעביר אותי לאור. כל אחד מאיתנו מחובר ליקום, לאלוהים, לבריאה, לבורא, לא משנה איך אתם רוצים לקרוא לזה. כולנו מחוברים. יש לנו אפשרות - שימו לב, יש לנו אפשרות להיות מחוברים באופן ישיר כל הזמן.

מה קורה? אנחנו מלאים בחסימות. במשך החיים נוצרות לנו כל מיני חסימות, והחיבור הישיר מתמסמס. איך זה שבגיל קטן היינו מסוגלים להיות בכזה חיבור, וככל שאנחנו מתבגרים זה נסגר? לא סתם נוצרות עוד ועוד חסימות.

הגורו, המורה, נותן לנו את הכלים שאנחנו זקוקים להם בשביל להתפתח, בשביל להוציא מעצמנו את העוצמה הפנימית הזאת, כדי שנוכל באמת להתחבר, ושיהיו לנו הכלים לטהר את כל הדברים שעוצרים אותנו. לא לכול יש לנו תשובות, לא הכול אנחנו יודעים, ואין לנו את הכלים. אנחנו בעצם לומדים. אז הגורו הוא מורה שנותן לנו כלים ומדריך אותנו בדרך.

מתי גורו הופך להיות בעייתי? גורו הופך להיות בעייתי כשהוא אומר לנו מה לעשות כנגד רצוננו, וזה משהו שפוגע בנו. זה הופך להיות בעייתי כשהגורו לוקח מהתלמידים שלו את כל מה שיש להם בשביל עצמו, לטובתו. זה הופך להיות בעייתי כשהגורו משתמש בכוח שלו לרעה. זה לא הגורו שלי, אוקיי? יש כאלה, גם אני פגשתי כאלה לאורך הדרך.

המורה שלי הוא בעצם מורה שכמעט לא לוקח שום דבר מהתלמידים שלו. כל הלימוד איתו הוא בדנה, תרומה. לא משנה כמה יש לתלמיד, הוא נותן והמורה מקבל אותו. הוא לא מכריח לעשות שום דבר. אם מישהו רוצה ללכת, הוא לא אומר לו: "לא, אתה חייב להישאר, אתה עכשיו תגזור את דינך שלעולם לא תגיע להארה ולא תצליח". זה לא כזה.

גורו במסורת שלי הוא אבא אוהב, או אימא אם זו גורואית, אישה. הם דואגים והולכים איתך בדרך יד ביד, ועוזרים לך מתי שאת צריכה ומתי שאת מבקשת, ונותנים את הכלים. המורה נותן את המנטרה שאת זקוקה לה, את התרגול, את המילה החכמה ברגע שאנחנו צריכים. יש אנשים שזקוקים לזה, יש אנשים שזקוקים לתמיכה הזאת, וזה עוזר עד שמתחזקים מספיק כדי שנהיה אלה שמסוגלים להראות לעצמנו את הדרך. אבל בהתחלה זה אותו אדם שלוקח אותנו מהחושך לאור, עוזר לנו להיכנס לאור עם הכלים, הידע והתמיכה, כדי שנוכל אנחנו להחזיק את זה וגם לעזור לאחרים.

ועוד דבר שאני רוצה להגיד על זה... שכחתי, כן.

אלינה: איך קוראים לו שוב?

נעמה: גורו ג'יראג' קומאר בסוואר.

אלינה: מה רציתי שתגידי את זה? לבקר את הסמסטר, נכון? ולבית הספר קוראים שיבוהן טנטרה. זאת אומרת, שיבוהו עדיין מנחה אותך היום, עדיין מלווה אותך בדרך כשאת מלמדת תלמידים?

נעמה: כן. כרגע ספציפית לקחתי הפסקה מהתרגול שלו, וכרגע אני עושה תרגול אחר, מה שאני קוראת לו יותר תנועה טנטרית ישראלית, טנטרה יהודית הייתי קוראת לזה. אז ברגע זה אני פחות מתייעצת איתו ופחות מתרגלת את התרגול שלו. במשך השנתיים האחרונות בערך אני עושה תרגול אחר. אני לא מפסיקה להתפתח ולשנות, לא נשארת במקום אחד. כל דבר שאני באמת אסופה להיות חלק ממנו, אני גם מעבירה הלאה.

אבל עדיין הוא יהיה שם כל פעם שאני אצטרך. זאת אומרת, אם אני אשלח עכשיו הודעה ואכתוב: "אני צריכה את זה, וזה וזה קרה", אני מקבלת תשובה באותו יום, והוא מגיע לעזור, כי זו משפחה. זו משפחה, ואני יודעת שזה נדיר היום. אין הרבה מורים כאלה. כשגרתי בשרון הייתי יכולה לדפוק לו על הדלת באמצע הלילה ולבקש עזרה, והוא היה קם מהמיטה לדבר איתי.

אלינה: טוב, זה מאוד נעים לשמוע את זה, כי בדרך כלל כששומעים סיפורים על גורואים, אלה סיפורים לגמרי אחרים ממה שאת מספרת. אז טוב לשמוע שיש גם את הווריאציה הזאת.

נכון, כמו שאת לומדת ומתפתחת כל הזמן, אני רואה שאת גם עושה לא מעט דברים. אז אולי בשורה אחת ספרי לנו קצת על טנטרה מרגה, על פרמה, בית הספר הגבוה לאהבה - אני מקווה שאני מבטאת את זה נכון - ויש לך עוד פרויקט, השוארם הדיגיטלי. אז אולי תספרי לנו קצת בשורה, וכמובן על קורסי המורים שלך.

נעמה: בשמחה. אז קודם כול, פרמה זה קורס שלימדתי במשך ארבע שנים, אז בית הספר הגבוה לאהבה כבר לא קיים כרגע.

אלינה: לא מעודכנת כנראה.

נעמה: זה בסדר, זה בסדר. כרגע בית הספר שלי נקרא טנטרה מרגה יוניברסיטי, ואני בעיקר מלמדת כיום הכשרות מורים. יש לי הכשרות מורים ליוגה טנטרה, ממש בהתמחות של יוגה טנטרה.

נעמה: שזה הכשרות מורים של שנה או שנתיים תחת ארגון מורי היוגה הבינלאומי. כלומר, התלמידים שלי מקבלים תעודה בינלאומית ויכולים ללכת ללמד בכל מקום בעולם. הקורס הזה סופר מעמיק. אני אישית לא הייתי בקורסים אחרים בארץ, אבל תלמידים שלי שמגיעים מקורסים אחרים אומרים: "וואו, הייתי בכמה קורסים, הייתי פה, הייתי שם, ובחיים לא הבנתי את הדברים כמו שאני מבין עכשיו. פעם ראשונה אני מצליח להבין סוף סוף את הדבר הזה". זאת אומרת, אני מקבלת המון פידבקים מאנשים שהיו בקורסי מורים, שזה כמה רמות מעל. הקורס הזה כולל המון ממה שלמדתי והפכתי לתוך הקורס הזה, כולל דברים מתוך הטנטרה המסורתית שאני מסבירה ומלמדת, כולל מתוך הבודהיזם. בעצם יצרתי שם ממש דרך שלמה. המון אנשים באים לקורסי מורים כקורס התפתחות אישית, כי זה באמת המקום שאפשר ללכת בו הכי לעומק. יש אנשים שבאים לשם באמת לקבל תעודה, ויש אנשים שבאים בשביל הדרך שלהם.

אני גם מקפידה על הכשרה מאוד גבוהה. זאת אומרת, יש אצלי הרבה פרקטיקומים בתוך הכיתה, בנוכחות שלי. אנשים מקבלים ממש הדרכה איך ללמד. אני עובדת איתם ממש אחד על אחד, מאוד זמינה בתוך הקורסים האלה, וזה הדבר העיקרי שאני עושה בעולם היוגה.

מדי פעם יש גם קורסי בסיס. הם לאט לאט עוברים יותר למורים שלמדו אצלי, והם מעבירים יותר את קורסי הבסיס. באונליין יש לי גם קורסי בסיס, שנקראים "השער לעולם היוגה טנטרה". זה קורס בסיס למתחילים, של כשמונה שיעורים, שאפשר ללמוד איתי. וזה הדבר העיקרי בעצם שאני עושה.

מה שאני עושה בדיגיטל זה באמת כל הקורסים שבאפליקציה. אנחנו עכשיו בדיוק עוברים לאפליקציה, ממש שבוע הבא היא יוצאת לדרך. יש בה תרגולים. כרגע היא בעיקר לשנה א' שלי, אבל אנחנו תכף יוצאים גם עם אתגר יוגה כזה שיהיה באפליקציה. כל הקורסים הדיגיטליים שלי של היוגה עוברים לשם, וזה השם הדיגיטלי שיש שם. אז היוגוורסיטי בעצם היא אוניברסיטה של יוגה.

קצת כמו שאני למדתי, אני מעבירה את זה הלאה - את התשוקה הזאת, לא רק ליוגה, כמו שאמרת בהתחלה. זו לא רק תשוקה ליוגה, זו באמת התשוקה להתפתח, התשוקה לפתוח את הלב, התשוקה לעזור לאנשים להיות אנשים טובים יותר, התשוקה לערוב יותר, להתחבר למקום שהוא יותר מואר, יותר שלם. לשם אני לוקחת אנשים, גם בדיגיטל וגם פנים אל פנים.

ובגלל העבר שלי, שגם עבר וגם הווה... למה? האמת, בגלל שאני גם קיבלתי הכשרה בנאו-טנטרה, תמיד בקורסים שלי אנשים מרגישים מאוד חופשי לשאול על כל מה שקשור למיניות. אני יודעת שהרבה פעמים ביוגה זה מין טאבו כזה - לא מדברים על סקס ולא מדברים על מיניות. אצלי בקורסים זה מאוד חופשי ונורמלי, זה עולה המון ושואלים על זה. יש לי גם קורסים שקשורים רק למיניות.

אלינה: אז את כן מתעסקת גם עם הצד הזה של הסקאלה?

נעמה: נכון, אני מתעסקת עם הצד הזה של הסקאלה. אני יותר אוהבת להתעסק עם היוגה והרוחניות, אני חייבת להודות. יש לי הרבה ידע לתת גם בתחום של המיניות, ואני עדיין עוזרת להרבה אנשים בתחום הזה, אבל זה עובר יותר ויותר לדיגיטל. אני יותר נהנית להיות עם אנשים בתוך ההתפתחות הרוחנית. אבל כאמור, הידע הוא כל כך נרחב, ואני אוהבת את זה שאפשר לדבר חופשי גם על מיניות בקורסים שלי, ושאני נותנת לתלמידים שלי כלים בתוך היוגה. אני אומרת להם: "אוקיי, תרגישו שאנחנו לומדים עכשיו. אם אנחנו עושים את זה, זה בדיוק חלק מהדברים שיפתחו את הערוץ המרכזי ויאפשרו לכם לחוות אורגזמות בצורה יותר פשוטה. האנרגיה תזרום יותר, וזה מה שילמד אתכם לשלוט בשפיכה שלכם". זאת אומרת, אלה ממש שפה שגורה ופשוטה בתוך הקורסים שלי, כי מיניות היא חלק מהחיים.

זאת אומרת, כולם רוצים שתהיה לנו מיניות טובה. אם אנחנו רוצים מיניות, אז אני מניחה שאם כבר אנחנו רוצים מיניות, אולי שהיא תהיה טובה. אז אם יש לנו כלים, למה שלא נשתמש בהם? אבל זה לא שבתוך הקורסים של היוגה זה איזה משהו מאוד גדול. הרבה פעמים חושבים: "אה, יוגה טנטרה, מה אתם עושים, יוגה בעירום?"

לא, ממש לא. אנחנו לבושים, יש לנו איזון איובה, כל אחד על האיזון שלו, וזהו.

אלינה: ואיפה אפשר ליצור איתך קשר או לקרוא על זה עוד קצת? יש לך אתר?

נעמה: נכון. האתר שלי הוא www.tantremarga.co.il. יש גם באנגלית, com, אבל האתר הישראלי קצת יותר מעודכן. בפייסבוק שלי, תחפשו נעמה הנגבי באנגלית, לא בעברית, כי בעברית אני בקושי כותבת שם. באינסטגרם אני מאוד פעילה בזמן האחרון - נעמה הנגבי. אלה המקומות שאפשר ליצור קשר. ולמיטב זיכרוני, אני נותנת לך איזה שהוא לינק, נכון?

אלינה: לא.

נעמה: לא? אוקיי.

אלינה: עכשיו אתם יכולים ליצור קשר. אפשר לחפש אותך בחיפוש גוגל?

נעמה: כן, חיפוש גוגל פשוט. נעמה הנגבי, טנטרה, טנטרה-יוגה, יוגה-טנטרה, אתם תמצאו אותי בקלות.

אלינה: מעולה. נעמה, תודה רבה. היה מרתק. אני אישית השכלתי ולמדתי עוד קצת, ואני בטוחה שהמאזינים והצופים שלנו למדו הרבה מאוד. אז תודה רבה.

נעמה: תודה לך, תודה לכם שהייתם פה.

אלינה: הפינה שלנו, "שיחות על יוגה", יוצאת לחופשה. בערך במאי אנחנו שוב ניפגש. אז בינתיים תעקבו. היו לנו כבר בעצם ארבעה ראיונות: התראיינה אצלנו שקטי מאי, והייתה אצלנו דריה אייל, והייתה אצלנו גלית לוין מעמותת כדן, ועכשיו נעמה הנגבי הנפלאה מטנטרה מרגה. אז תודה שהייתם איתנו, ושיהיה לכולנו המשך יום נעים.

אלינה: עד כאן עוד פרק של "שיחות על יוגה". אני תמיד לומדת משהו חדש כשאני מקשיבה לנעמה. היכולת שלה לחיות את היוגה מגיל כל כך צעיר, ולזקק את המהות של הטנטרה למקום כל כך עמוק וטהור, היא באמת מיוחדת. תודה לכם על כל התגובות, העניין והתמיכה. זה בדיוק מה שנותן לי את הדחיפה להמשיך ולהביא את השיחות האלה לכאן.

אם הפרק הזה עורר בכם מחשבה או שאלה, אני ממש אשמח לשמוע. בואו לדבר איתי באינסטגרם, יוגאלינה_יוגה, ולספר מה לקחתם מהפרק, אילו שאלות עלו לכם ואילו מורות ומורים הייתם רוצים לשמוע כאן בהמשך. ואם יש עוד פלטפורמות שחביבות עליכם ותרצו ליצור איתי קשר בהן, פשוט תכתבו "יוגאלינה אימ-אנט" בגוגל ותמצאו אותי בכל פלטפורמה. וכמובן, מוזמנים לעקוב אחרי "שיחות על יוגה" כדי לא לפספס את הפרקים הבאים. תודה שהייתם איתי כאן היום.

אני אלינה גרינשפון יעקב, מיוגאלינה, בית הספר ליוגה שקטה. מאחלת לכם שקט בין גלי ההכרה.

אלינה: "שיחות על יוגה", הפודקאסט של אלינה גרינשפון יעקב. יוגה שקטה לראש עמוס. ועמוס נתניהו.

לכל פרקי הפודקאסט